ארכיון טקסטים של שמאלנים שנתקלתי בהם בפייסבוק ואמרתי וואלה חזק

הקמת רשות למאבק בעוני היא הדרך הכי טובה להחריף את העוני. הפתרון היחיד לעוני הוא אוניברסלי - כלומר, מדינת רווחה שתדאג לכולם, ולא תדאג לעניים. מדיניות שמכוונת לטיפול בעניים בדרך כלל יוצרת מובלעות של עוני, מנגנונים של תלות ואנשים שנופלים בין הכסאות - במקום שהעני יזוהה כאזרח שמקבל את מה שמגיע לו הוא נתפס כגורם מזיק שצריך לטפל בו. היא גורמת לאנשים להבין שאם הם ינסו לשפר את מצבם הם יאבדו את התמיכה. היא שופכת הרבה כסף על מנגנונים שכל תכליתם היא לוודא שמי שלא עני לא יקבל כסף דרך סדרה של מבחנים מבזים והתעמרויות ביורוקרטיות, וככה מי שלא מסתדר עם המערכת ולא יכול לשלם לעורך דין לא מצליח לקבל עזרה. מעבר לכך, היא יוצרת תיוג שלילי של העני שמנציח את עצמו, וגורמת למי שלא מזהה את עצמו כעני להתרחק ממנגנוני רווחה ולא לגלות בהם עניין, כאילו שרווחה זה משהו של עניים. התוצאה הברורה היא שחיקה במנגנוני רווחה כי מי שמצבו טוב ושיש לו יכולת להיאבק למען הרחבתם לא מזהה הרחבה כזאת כאינטרס שלו, וכי מנגנוני הרווחה לא נחשבים לחובה חברתית אלא לסוג של סעד רחמני שעושים עם חסרי ישע ואפשר לקצץ בו בכל פעם שצריך, כי "גם ככה שופכים עליהם יותר מדי כסף והגיע הזמן שהפרזיטים האלה ידאגו לעצמם". חמור מכל, התפיסה של "טיפול בעוני" מעולם לא תטפל בסיבות לכך שיש עוני מלכתחילה, ולא תשאל את עצמה אילו עוד נזקים נגרמים מאותה מערכת שמייצרת עניים ומי מרוויח מזה שיש עניים. השמאל, אגב, נופל למלכודת הזאת בדיוק בכל פעם שבה הוא מדבר על "החלשים" ומתחיל לעשות דירוגים של מי יותר מסכן במקום לדרוש חברה טובה יותר לכולם.