האינפלציה של ההון
אחת התופעות המרכזיות בכלכלה העולמית של 40 השנים האחרונות, היא ה"אינפלציה של ההון".
"אינפלציה של הון", משמעותה שאותה כמות של הון, (במונחי ערך כספי), מפיקה פחות תוצר. לדוגמה כאשר חברה שמייצרת ערך מוסף, (תוספת הערך המתבטא במכירות פחות קניות מחברות אחרות), של מליארד דולר היתה שווה פעם שני מילארד דולר והיום היא שווה שלושה מילארד דולר, זאת אינפלציה של ההון.
במונחי מקרו זה אומר, שהיחס בין השווי הכולל של התוצר העולמי לשווי הכולל של ההון העולמי, עלה בין שנות ה 70 לימנו אנו, בערך מפי שתיים לפי שלוש. זה מה שמסביר למשל למה דירות ששכ"ד שניתן לקבל מהן עלה אולי ב 20%-30%, יותר מהכפילו את מחירן, (תופעה שממש לא ייחודית רק לישראל), או למה אם ערך חברה שיקף פעם מכפיל של פי 10 מהרווח, היום הוא יכול לשקף אפילו מספרים של פי 50 או פי 100.
"האינפלציה של ההון" נובעת ממה שממכונה בכלכלה די בסיסית, "התפוקה השולית הפוחתת של ההון". כלומר בהנתן העדר שינוי טכנולוגי משמעותי, ואותה כמות של שעות עבודה זמינות, כל דולר של תוספת להון, מגדיל את סך הייצור בהיקף קטן יותר מכפי שהיגדיל הדולר תוספת הקודם.
לכשעצמה "אינפלציה של ההון" פחות מסוכנת מאינפלציה של מחירי הסחורות והשירותים. היא אמנם מקשה על הצטרפות לקבוצה של בעלי הנכסים, בגלל שלמשל קניית דירה נהיית יקרה בהרבה. אולם היא לא שוחקת את היכולת לקנות סחורות ושירותים, וגם לא את היכולת לשלם שכ"ד. וכך בעוד שהשכר ברוב הכלכלות המפותחות גדל בארבעים השנים האחרונות בקצב מהיר יותר מהאינפלציה במחירי השירותים והסחורות, הוא גדל בקצב איטי בהרבה מהאינפלציה במחירי ההון. "אינפלציית ההון" גם לא מגדילה באופן חריג את כוח הקנייה של כלל בעלי ההון שמרוכזים בעשירון העליון. כי אם כולם ייממשו את ההון שלהם יחדיו מחירו ירד באופן תלול מאוד. היא אפילו מקשה על חלקם. כאשר מחירי הדיור גבוהים, זה מקשה לא רק על מי שרוצה לקנות דירה ראשונה, אלא גם על מי שרוצה להחליף את דירתו הקיימת בדירה גדולה יותר. תאורטית אינפלציית הון גם מקלה על הממשלות לקחת הלוואות. כי כמו כל דבר המצוי בעודף, המחיר עליו, שהוא הריבית, יורד והלוואות נהיות זולות יותר.
אבל "אינפלציה של הון" כן מייצרת תופעות מוזרות. ואם התופעות הללו מתרכזות במדינה/מדינות מסוימות, הן נהיות מוזרות ממש. כאשר יש הרבה הון שהתפוקה עליו נמוכה, חלק ממנו ינפח את מחירי הנדל"ן. אבל חלק אחר ינפח את מחירי המחקר ופיתוח. במילים אחרות, שוק ההון יהיה מוכן לשלם הרבה על פטנטים שתרומתם לאנושות שולית עד לא קיימת. מכירים את התופעה? קוראים לה "exit", קוראים לה "סטרט-אפ", קוראים לה "טסלה" שכולה מבוססת על הבטחות חסרות כיסוי לזינוק טכנולגי שמוחלף ברגע שההבטחה הקודמת מתגלת כבלוף. והתופעות הללו כאמור נוטות להתרכז במקומות מסויימים. במיוחד איפה שעודפי ההון המיותר גדולים במיוחד. בין בגלל שמושכים רווחים מכל מיני סדנאות יזע באסיה, ובין בגלל שליטה בשוקי המטבעות. ואז כאשר מחפשים מה לעשות עם הכסף? נוצרות כלכלות שבנויות לא מעט על ייצור פטנטים שאף אחד לא ממש צריך או צריך אבל בטח לא במידה שמצדיקה את השווי של מי שהמציא/מוכר אותן. ארה"ב היא כלכלה כזאת. וכך גם אחת הווסליות שלה.
לכן יש מדינה כמו ארה"ב. מדינה שהתוצר שלה מנופח כי יש בה פערי הכנסות שמאפשרים לעשירון העליון לשלם מחירים מופקעים, (זאת התועלת השולית הפוחתת של הכנסות גבוהות מידי), על מוצרים שנמכרים בשוק במקום להיות ציבוריים, ואז מחירי הבריאות מופרכים ושכר הלימוד באוניברסיאות בשמיים. מדינה שהתוצר שלה מנופח גם כי ערך המטבע שלה גבוה מאוד בערכו לא כי יש לה מה למכור, אלא כי ההון שנפחה "אינפלציית ההון" מתרכז בכל מיני חברות ייצור פטנטים מפוקפקות שיושבות בארה"ב.
לבועה הזאת קוראים "המדינה העשירה בעולם". מדינה "עשירה" עם תוחלת חיים שאירופה עברה כבר לפני שלושים שנה. מדינה "עשירה" עם מקום בינוני מינוס בהשגי מערכת החינוך. מדינה "עשירה" עם קרוב למיליון איש שישנים ברחוב, ועשרות מליונים בדיור זמני, רכבים וקרוונים.
אימפריה שטראמפ ברוב טיפשות מוציא מתוכה את האוויר, כאשר הוא מנסר את כל מה שהחזיק אותה, בלי שום מדיניות של הגדלת הכנסות העשירונים הנמוכים והגדלת התשתיות הציבוריות.