איך נוצר שמאל שתקוע בקמפוסים?
איך נוצר שמאל שתקוע בקמפוסים, מכור לססמאות רדיקליות ובעל אפס אפקטיביות (כולל באמונתו העצמית)?
היה בין השאר עניין מתוכנן מראש של ממסד אקדמי לנטרל פוטנציאל שמאלי אפקטיבי. איך? באמצעות רומנטיזציה רדיקלית בחסות אקדמית.
אצלי בחוג להיסטוריה היה מרצה בשם שלמה בן עמי, מקורבו של שמעון פרס, אחר כך שר בממשלת העבודה - שבעניין מלחמת האזרחים בספרד עקף את הקומוניסטים משמאל, ממש נכנס בנעליו של נועם חומסקי בהערצת "האנרכיסטים" (CNT).במלחמת האזרחים בספרד. הם עוררו "התלהבות" והמפח לניצחון היה "התלהבות".
אז עשיתי עבודה אצלו שלפיה האנרכיסטים בכלל לא רצו לנצח, הם רצו מהפכה כוללת בחסות המלחמה. אין ניצחון במלחמה בלי אסטרטגיית של ניצחון והבנת הצדדים. ובמלחמת האזרחים בספרד המהפכנים יו הפשיסטים. כוחות השמאל היו ה"לויאליסטים". מגיני הממשלה.
מבט יותר מקרוב חושף שCNT התעקשו על קולקטיביזציה של כל דבר, כלומר טלטול מוחלט של קהילות שמטבע הדברים התנגדו לכל מי שחושב שהם צריכם להיות "לא כפי שהם". כלומר מישהו חמוש בא ואומר להם שכל מה שהם היו עד עכשיו זה שטויות...
בשביל "מהפכה" שהיא לא הדיפת "אדון" אלא טלטול קהילה צריך לדכא ולהרוג. כי ככל שהיומרה יותר מרחיקת לכת כך אנרגיית הדיכוי המהפכני שיש להשקיע בה גדולה יותר.
אין "מהפכה דמוקרטית" ואין מהפכה בלי טרור מהפכני, אבל דווקא משום כך מהפכה צריכה לשים לעצמה גבולות ביומרה. כלומר המהפכן של היום הוא "השמרן" של מחר.
בעצם האנרכיסטים בספרד התלהבו מה"קולקטיביזציה" של סטלין שאירעה במקביל. בעצם פשעי סטאלין מקורם ברדיקליזציה מהפכנית ולא בנסיגה מהפכנית. הנא"פ היה צריך להיות מדיניות קבע של מהפכה ריאלי - מהפכה ואחריה רגיעה.
בספרד הקומוניסטים נהגו אחרת והדגישו מטרה קונקרטית - הגנה על הממשלה. בקולקטיביזציה בברית המועצות תומכי המפלגה שרפו כנסיות בספרד האנרכיסטים שרפו כנסיות והקומוניסטים הגנו עליהן. שם הם נימקו הכול ב"טקטיקה". למעשה כנסייה בלב הכפר מחזקת את היותו קהילה קולקטיבית יותר מאשר כל מהלך חילוני־מהפכני חסר שורשים מסורתיים.
אם נעקוב אחר הכרזות שונות של פרטיזנים במלחמה העולם השנייה, נראה שהיה בהם חשש מתמיד מהתלהבות רדיקלית שתעורר "התלהבות" שתרחיק מטרות לאינסוף. טיטו כל הזמן מהל מהפכנות מעמדית בדיפנסיביות כפרית ובאמפתיה לכמיהה ל"מקום ליד האח".
היום אנחנו צריכים לאמץ את המודל הזה - כל החומסקים מעריצי האנרכיסטים לא רוצים עכשיו מדינת פלסטין, הם רוצים "מהפכה פלסטינית". הם לא אנרכיסטים, אבל הם רדיקלים חופשיים. אין דבר ששנוא עליהם יותר מממשלה פלסטינית ברמאללה שהיא, בלי הרבה רעשים והכרזות, מקדמת דה לגיטימציה של הכיבוש באמצעות מהלכים דיפלומטים איטיים אך נחושים (תהליך של הכרה במדינת פלסטין ובאי חוקיות כיבושה בבית הדין בהאג), וכן - גם באמצעות מה שנקרא "תיאום ביטחוני" שמונע מאנרכיסטים או רדיקלים מסוג אחר לבטא הפגנות כוח קצרות טווח ומעוררות "התלהבות".
גם כאן יש מעי ברית שעוקפת אופוזיציה אפקטיבית. כמו אותה "ברית" בין פרופ' חומסקי לפרופ' בן עמי.